כל מקטעי כתובות ה-IP של אינטראנט (LAN).

הרוב המכריע של כתובות ה-IP הן כתובות ציבוריות, והמועמדים צריכים להגיש בקשה לרישום בסוכנות הבינלאומית לניהול האינטרנט. עם זאת, שלושה מקטעי כתובות IP שמורים בפרוטוקול כתובות IPv4 ככתובות פרטיות לשימוש פנימי של הארגון. ניתן לחלק את שלושת מקטעי הכתובות ל:

כתובות Class A: 10.0.0.0~10.255.255.255 , כגון IP 10.0.0.1

כתובות Class B: 172.16.0.0~172.31.255.255 , כגון IP 172.16.0.1

כתובות Class C: 192.168.0.0~192.168.255.255 , כגון IP 192.168.0.1

כתובות ה-IP הנ"ל אינן בשימוש באינטרנט, בדרך כלל הן משמשות באינטראנט של החברה או בית הספר, כמו תחת נתב החברה. חוץ מזה, ניתן להשתמש שוב ושוב בכתובות ה-IP הפרטיות המשמשות בחברה (ארגון) בחברות שונות (ארגונים). לדוגמה, אם אתה משתמש ב-IP 192.168.1.12 שהוקצה מהחברה שלך כדי לשוחח עם חבר מחברה אחרת באמצעות MSN, קורה שה-IP שלו הוא גם 192.168.1.12, אבל אין התנגשות IP, כי שניכם נמצאים ארגונים שונים, כלומר, כאשר כתובות ה-IP הפרטיות נמצאות ברשת ציבורית אחרת, ניתן לשכפל אותן. ההבדל הוא שאי אפשר לחזור על ה-IP הציבורי דרך השער. אבל כדאי לשים לב שהשער (הוא הוקצה ככתובת פרטית) לא יופיע באינטרנט הציבורי, מכיוון שה-IP הציבורי הוא ייחודי בעולם, אחרת תהיה התנגשות.

תיאורטית, לכל IP ציבורי (כתובת רשת ציבורית) ניתן להקצות כתובות IP פרטיות ברשת הפנימית שלו (כגון בית ספר, חברה או קפה אינטרנט), כלומר, כתובת ה-IP הציבורית היא ייחודית גלובלית ואי אפשר לחזור עליה, אבל כל כתובת IP פרטית מתחת לכתובת הרשת הציבורית יכולה להיות, מכיוון שכתובות IP פרטיות אלו מוקצות לשימוש באינטראנט, ובדרך כלל לא ניתן לגשת אליהן ברשת הציבורית.

כתובות אלו לא יוקצו על ידי האינטרנט. למרות שלא ניתן לחבר אותם ישירות לאינטרנט, הם עדיין יכולים לתקשר עם האינטרנט באמצעים טכניים. אנו יכולים לבחור את מחלקת הכתובות המתאימה בהתאם לצרכים שלנו, ולהשתמש בהן כמו כתובות IP ציבוריות ב-LAN הפנימי. באינטרנט, מכשירים מסוימים שאינם צריכים לתקשר עם האינטרנט, כגון מדפסות ומתגים, יכולים גם להשתמש בכתובות אלו כדי לשמור משאבי כתובות IP. יש רק עשרות עד מאות מכונות המשתמשות בכתובות IP Class C באינטראנט, וכל קטע IP יכול להכיל 254 מארחים, באמת בחירה טובה.

עם זאת, אם הרשת הפנימית רוצה להתחבר לאינטרנט החיצוני, יש להמיר אותה ל-IP ייחודי על ידי NAT (תרגום כתובות רשת) המוגדר בנתב. בדרך זו, כאשר כל המארחים המשתמשים בכתובות מקומיות מתקשרים עם הרשת החיצונית, כתובות ה-IP הפרטיות שלהם יומרו לכתובות IP גלובליות בנתב כדי להתחבר לאינטרנט.

יתר על כן, ישנם יתרונות רבים לשימוש במספר קטן של כתובות IP ציבוריות כדי לייצג מספר רב של כתובות IP פרטיות. לא רק שהוא יכול להאט ביעילות את דלדול שטח כתובות ה-IP הציבוריות, אלא שהוא גם קל לתחזוקה ולניהול.